פלאפון תקשורת בע"מ נ' חכמון

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 5,834 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי פלאפון תקשורת בע"מ ("התובעת") כנגד הגב' מרים חכמון ("הנתבעת"), לתשלום חוב נטען של יתרת שווי מכשירי טלפון סלולרי ודמי יציאה מתכנית. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה.

טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, הן, כי בין המצג שהוצג לה בעל פה על ידי נציג מכירות, לקראת שדרוג המכשירים שהיו בידיה, לבין המציאות הנטענת על ידי התובעת, על יסוד הסכם בכתב, קיים פער משמעותי, בעיקר בכל הנוגע לחיוב הנתבעת בשירותים נוספים ומתקדמים אותם אינה צריכה, ובהם אינה יודעת להשתמש. עוד טענה, כי ההסכם עליו חתמה, בפועל, לא מולא בחלקים רבים שלו, וחתימתה מופיעה רק בעמוד האחרון, כך שממילא לא ניתן לדעת למה בדיוק התחייבה, אפילו לשיטת התובעת. לשיטת הנתבעת, אין עליה לשלם כל דמי יציאה מתכנית, ואפילו ניתוקה מהשירות עקב אי כיבוד הוראת קבע לא היתה כדין.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי לנתבעת היו מספר מקרים של אי כיבוד הוראת קבע, ולפיכך היה הניתוק כדין; כי ההסכם בכתב מחייב ואף ברור; וכי ממילא ההתנגדות עצמה אינה מפרטת את מלוא טענותיה של הנתבעת לגבי דמי היציאה מהתכנית. עוד לדבריה, מחקירת הנתבעת עולה, כי לא רק היא עשתה שימוש במכשירים, ויתכן בהחלט כי בנה עשה בהם שימוש גם לשירותים מתקדמים (כאשר לשיטת התובעת, אכן נעשה שימוש כזה); ועוד, כי מעצם ביצוע התשלומים על פני תקופה של כ-20 חודשים, גילתה הנתבעת – למעלה מן הדרוש – את הסכמתה לתנאי ההסכם.

הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי (למעט החקירה שכנגד), והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 3,600 ש"ח.

סכום זה ישולם בתוך 90 יום מקבלת פסק-הדין, ובלבד שבתוך 30 יום ישולם לפחות שליש ממנו, ובתוך 60 יום לפחות שליש נוסף, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בתוך תקופת 30 הימים (ואם שולם שליש, 60 הימים, ובהתאם, עד 90 יום) לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל. ככל שיבוצע, יבוצע בתיק בו הוגשה התביעה, ועל הסכום הפסוק לעיל, אולם במקרה כזה יתווסף על הסכום שנפסק סך נוסף של 720 ש"ח בצירוף מע"מ, לכיסוי הוצאות ושכ"ט.

ניתן היום, כ"א אייר תש"ע, 05 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: